חג השבועות
אין יום מתאים
יותר מחג השבועות, שהוא יום ההילולא של דוד המלך לספר בעצמת קדושתו של ספר התהילים
המשתפך מפינו בהלל והודיה בשעת שמחה, וכקרן הצלה בשעת יגון ואנחה שלא תבוא.
ומאחר ובחג
השבועות חל גם יום ההילולא של הבעל שם טוב הקדוש, נפתח את מאמרינו בספור הנפלא על
גודל אמירת מזמורי התהילים, ובפרט מפי אנשים פשוטים קשי יום. גדולי תלמידיו, של
רבינו הבעש"ט, לא היתה דעתם נוחה כל כך מעצם העובדה שעגלונים פשוטים זכו לקרבה
גדולה כל כך אל רבם הנערץ, למרות שידעו שהבעש"ט בעצמו דיבר רבות על הצורך
ללמוד מאנשים פשוטים אלו אמונת צדיקים ואהבת ישראל.
כידוע
הבעש"ט הקדוש היה מקרב את האנשים הפשוטים אל חצרו, והיה מחבבם ביותר. ונהוג
היה אצלו שאורחים שבאו לשבת, היו סועדים על שולחנו רק שתי סעודות מתוך שלושת
סעודות השבת, כי סעודה אחת יוחדה רק עבור התלמידים, החבריא קדישא. ובזמן הזה, לא
הורשו האורחים להכנס במחיצת הבעל שם טוב ואפילו לא לעמוד מרחוק.
פעם אחת, באחת
משבתות הקיץ, ארע מאורע שהבהיל והרעיד את נימי נפשם של החבריא קדישא.
באותה שבת באו
לחצרו של הבעש"ט אורחים רבים, ביניהם סנדלרים, חייטים, מגדלי עופות ובהמות,
עובדי אדמה ושאר יהודים פשוטים. בסעודת הלילה הראה הבעש"ט לאורחים הפשוטים
קירבה יתרה. לאחד מהם נתן בכוסו מעט יין שנשאר מהקידוש, לשני נתן את כוס הקידוש
שלו ממש, לאחדים נתן לחם מאותן חלות שברך עליהן, ולאחרים נתן דגים ובשר ממה שהיה
מונח בצלחתו. הקרובים האלו הפליאו מאוד את החסידים והתלמידים הקרובים אליו.
האורחים, ביודעם
כי לסעודה השניה אין להם רשות להיכנס להסב ביחד עם הבעש"ט ותלמידיו, התקבצו
לבית הכנסת, לאחר שסעדו את סעודת השבת במקום אחר. ומאחר והם היו אנשים פשוטים
מאוד, שלא ידעו מאומה אלא רק קריאה בחומש ובתהילים, החלו לומר כל אחד ואחד פסוקי תהילים.
מאורע זה היה
בשנת תקי"ג, בעת אשר בין תלמידי הבעש"ט הקדוש כבר היו הגאונים המפורסמים
כמו המגיד ממזריטש, ורבי יעקב יוסף מפולנאה.
כשישב
הבעש"ט לסעודה השניה, סידר את תלמידיו איש איש על מקומו, בסדר המסודר כרגיל
אצלו, והחל לומר תורה, כשהחבריא קדישא מתענגים בנועם של קדושה עילאית.
תוך כדי שמיעת
דברי התורה הנפלאים, היו מזמרים ניגונים שונים ורוחם היתה טובה מאוד עליהם. אחדים
מהם הרהרו עד כמה שפר חלקם עליהם, שזכו לשבת במחיצת הצדיק, שלא כמו אותם אנשים
פשוטים שלא מבינים כלל מה שכבוד קדושת מורם ורבם הבעש"ט אומר עכשיו, והרהרו
כי אינם מבינים מדוע הצדיק מקרב בקרובים גדולים כל כך את אותם אנשים פשוטים.
בעודם טרודים
במחשבות אלה, ראו את פניו של הבעש"ט
שהם הופכות לרציניות מאוד, והוא החל להכנס למצב של דבקות גדולה וקדושה נוראה. ותוך
כדי כך החל לדבר המאמר חז"ל על כי במקום שבעלי תשובה עומדים צדיקים גמורים
אינם עומדים שם. והדגיש את הנוסח
"צדיקים גמורים" וביאר שיש שתי דרכים לעבוד את השם. אחת היא עבודת
הצדיקים, והשניה היא עבודת הבעלי תשובה. ואמר כי עבודתם של האנשים הפשוטים היא
בדרגת של בעלי תשובה, כי הם שפלים בעיני עצמם, וכנועים וצנועים - ומידה זו היא כעין
חרטה על העבר וקבלה טובה להבא.
הבעש"ט
אמר את הדברים כשפניו בוערים כלפיד אש, וציוה על תלמידיו, שכל אחד ואחד יתן את יד
ימינו על כתפו של חברו היושב לידו, באופן כזה שכל החבריא קדישא היושבים סביב
השולחן יהיו משולבים אלו עם אלו. התלמידים הקדושים ידעו שכאשר הוא מצווה עליהם
לשבת באופן זה, אות וסימן הוא שברצונו לגלות להם גילויים חשובים. והיו יושבים כך
בחיל ורעדה. ממתינים לבאות... הם זימרו מספר ניגונים בדבקות, אז ציוה הבעש"ט על
היושבים לעצום את עיניהם, ולא לפקוח אותן עד אשר יאמר להם....
לפתע פתאום -
שמעו כל התלמידים קול שיר וזמרה שהחריד את הנפש בעצמתו. היתה זו נעימה עריבה מאוד,
בלולה עם קול תחנונים שכוחו ועוצמתו בוקעים רקיעים...קול אחד היה מזמר ואומר :
-" אוי ריבונו של עולם ----אמרת ה' אמרות טהורות
כסף צרוף בעליל לארץ מזוקק שבעתיים "....
והשני מזמר
ואומר : -"- אוי ריבונו של עולם בחנני ה' ונסני, צרפה כליותי וליבי...."
ואחר אומר
" אוי גוועלד, טעטע זיסר, יקום אלוקים יפוצו אוייביו וינוסו משנאיו
מפניו..."
ועוד אחד
צועק-"גם ציפור מצאה בית...."
והחבריא קדישא
שומעים את הקולות, וליבם נמלא יראה עצומה. לרגע נדמה להם שקולות מלאכים הם
שומעים... דמעות זולגות על לחייהם מעוצמת גודל הקדושה, וכל אחד מהם מבקש בליבו
שיעזור לו השם יתברך שגם הוא יזכה לעבוד אותו בקדושה נפלאה שכזו... המגיד ממזריטש
סיפר על אותם רגעים שהיתה לו השתפכות הנפש משמיעת מזמורי התהילים האלה, וגעגועים
גדולים באהבה ותענוגים אשר כמוהם לא זכה מעולם, ובגדיו התרטבו מדמעות של תשובה
פנימית מעומקא דליבא, היו אלה רגעים של התעלות אמיתית.
ואז ציוה
כ"ק הבעש"ט על החסידים לפקוח את עיניהם, ואמר : - השירה והזמרה אשר
שמעתם, הוא שירתם של אותם אנשים פשוטים היושבים עכשיו בבית הכנסת, ואומרים פסוקי
תהילים מתוך חום ליבם, מקרב הלב, האמונה פשוטה.ואתם, תלמידי, קדושי עליון, הביטו
וראו – אנחנו שהרגשנו עכשיו את האמת שבאמירת התהילים הזו, והתפעלנו התפעלות עצומה
מגדולתה, כל שכן, וקל וחומר, שהשם יתברך ויתעלה – הכיר את האמת של גדולת אמירת
התהילים הזו של האנשים הפשוטים...
ולא רק אנשים
פשוטים אומרים תהילים. שכן דוד המלך ביקש
:- יהיו לרצון אמרי פי – כלומר : ייעשו לדורות וייכתבו לדורות אמרי פי, ויחקקו
לדורות, ולא יהיו קורין בהם כקוראין בספרים- אלא יהיו קוראין בהן ונוטלים שכר
עליהם כלומדים נגעים ואהלות..."
אומר ה"פלא
יועץ" – שקריאה בספר תהילים דוחה כל מיני פורענויות ופגעים רעים מעל האדם,
ומעל בני ביתו ומעל כל בני דורו ומגלגל עליהם כל מיני שפע וברכות טובות והצלחות,
ואין דבר היכול להגן מפני המזיקים כאמירת קדיש על תהילים. ואין לנו השגה כלל עד
בעומקן ורום מעלתם של פרקי התהילים והדברים אשר הם פועלים ועושים פרי למעלה, ובלבד שהקורא אותם יקרא אותם
במתינות, בלי להחסיר תיבות ובלי שגיאות "כמנהגי כמה בוערים בעם שקורים אותם
במרוצה בחלוף וחיסור ושגיאות כהנה וכהנה..."
ועוד הוא
אומר: " מי שאין בידו שום ספר בשבתו בחנות ובלכתו בדרך, יוכל ללמוד מזמורים
השגורים בפיו ויחזור עליהם אפילו אלף פעמים ויקבל שכר טוב וערבה לה' כעוסק בנגעים
ואהלות. ובאמת אמרו – אחד המרבה ואחר הממעיט ובלבד שיכוון ליבו לשמיים".
מסופר על רבי
לוי יצחק מברדיטשב, שהתארח לילה אחד אצל
המהר"ם זי"ע שהיה מתייגע מאוד באיזה עניין עמוק בתוספות לפני השיעור של
יום המחרת, והדברים לא הניחו את דעתו. לאחר שהתייעץ בדבר עם רבי לוי יצחק, החל
הצדיק רבי לוי יצחק מברדיטשב להתרוצץ בחדר
אנה ואנה, ולומר בהתרגשות פרקי תהילים מסוימים, ולאחר זמן מה ניגש אליו, ואמר לו
את הפרוש המוקשה בתוספות.
המהר"ם
נבהל מאוד, כי היה בעיניו כמתעתע - וכי מה הקשר בין אמירת תהילים, ומציאת פירוש
לתוספות מוקשה ?...
ואז הסביר לו
רבי לוי יצחק מברדיטשב כי בעלי התוספות רובם ככולם, קדושת נשמותיהם רמוזה במזמורי
התהילים ופסוקיהם , ולכן כאשר ראה מי הם בעלי המימרא בתוספות שהמהר"ם שאל
אותו על דבריהם - מיד אמר את מזמורי התהילים אשר שם שורש נשמותיהם, ועל ידי זה משך
קדושת נשמתם וידע מיד את הפירוש לדבריהם...
האדמו"ר
הצמח צדק היה אומר כי בשעה שהצדיק הקדוש מרוזין אומר תהילים כל העולם פתוח לפניו,
ובתהילים של שבת הוא רואה את השרשים של כל ענייני העולם, ויכול לתקן עניינים בשרשם
למעלה,ובמילא להמתיק ולבטל גזירות.
ועוד אמר
הרה"ק בעל צמח צדק : " אילו ידעתם את כוחם של פסוקי תהילים, ומה הם
פועלים בשמיים הייתם אומרים אותם בכל עת. דעו לכם שמזמורי תהילים שוברים את כל
המחיצות, ועולים בעילוי אחר עילוי בלי שום הפרעה, ומשתטחים לפני אדון עולמים
ופועלים פעולתם בחסד וברחמים."
הגאון רבי
חיים פלאג'י היה אומר - שהקורא תהילים בכל יום, והקורא בכל יום ומוציאם בפה, וכן
ברכת המזון- האומרם בקול רם מאריכן לו ימיו ושנותיו.
הרה"ק
רבי מנחם מנדל מרימינוב היה אומר כי מי שאומר ג' פעמים ביום אחד את כל התהילים הוא
חשוב כחרב וחנית נגד היצר הרע.
המסע אל הסמבטיון
בחג השבועות נוהגים לומר לפני קריאת
התורה את הפיוט "אקדמות" שהוא שיר שבח גדול לבורא עולם.
את ה"אקדמות" כתב המקובל רבי
מאיר ב"ר יצחק שליח ציבור שהיה מרבותיו של רש"י והרה"ק המקובל
האלוקי רבי רבי שמשון מאוסטרופול המתאר אותו כ"איש קדוש ונורא". גרסאות
שונות מסופרות על הזמן ועל הרקע שבו חיבר את הפיוט, אנו מביאים לפניכם את אחת הגרסאות.
היה זה בימי מסע הצלב האיום בשנת
ד"תתנ"ו, הכנסיה הנוצרית וראשי הכמורה השפיעו השפעה מכרעת על השלטון,
והיהודים שהתגוררו בקהילות היהודיות העתיקות באשכנז היו מלאים צער ותוגה.מדי פעם
נגזרה גזרה חדשה על היהודים, וגזרות שונות ומשונות היו צצות חדשים לבקרים על מנת
לדכא את היהודים ולאלצם להמיר את דתם.
באחד הימים נתמנה בורמייזא כומר חדש,
שונא ישראל מובהק אשר הטיף בכל הזדמנות לשנאה עזה ליהודים ותבע מהם השכם והערב
להמיר את דתם. באחת ההטפות שלו הכנסיה העלה את הדרישה שהיהודים יעמידו מהם נציג
חכם, שהקהילה עצמה תבחר בו, על מנת שיעמוד לויכוח עם הכומר בענייני דת ואמונה. אם
לא יצליח להתגבר על טענותיו של הכומר יהיו כל יהודי וורמייזא חייבים להמיר את דתם
ח"ו. לא ארכו ימים ועלה בידו להשפיע גם על הדוכס, מושל וורמייזא לאלץ את
היהודים למלא אחר דרישתו השחצנית.
כיוון שכך כינס רבה הישיש של הקהילה את
פרנסי וראשי הקהילה לאסיפה דחופה כדי לטכס עצה במה ואיך לקדם את פני הרעה כיצד
להפר את מזימתו השטנית של הכומר. הצעות מהצעות שונות הועלו באסיפה זו, אולם ההצעות
לא היו מעשיות.
בין הנאספים היה גם רבי מאיר בן רבי
יצחק, אשר שימש כשליח ציבור של הקהילה. הוא העלה הצעה מיוחדת במינה, לשגר שליח
מיוחד לאחינו, בני משה רבנו היושבים מעבר לנהר הסמבטיון, ולבקש מהם שילחו מתוכם
חכם אחד שוודאי יוכל לנצח את הכומר הרשע, ולהשפילו כך שלא תהיה לו תקומה.
רב הקהילה התייחס אל הצעתו של רבי מאיר
ברצינות ובכובד ראש. ובמעמד זה אמר לרבי מאיר - אין לנו שליח מתאים יותר מאשר אתה
בעצמך, קום נא לך וספר לאחינו בני משה רבנו היושבים מעבר לנהר הסמבטיון את הצרות
והתלאות העוברות עלינו פה בגלות המרה הזו.
רבי מאיר נענה וקיבל עליו את השליחות
הקדושה. ארז את חפציו נטל עמו צידה לדרך ויצא לדרכו, כשכל בני הקהילה מלווים אותו
בעינים דומעות ובתפילה חרישית למען יצליח בשליחותו.
בראשית דרכו פנה לירושלים כדי לשאול
בעצת חכמיה וזקניה המקובלים, ומהם להיוודע על הדרך המובילה אל הסמבסטיון.
דרך ארוכה עבר בין הרים וגבעות ימים
ונהרות ונחלי מים עד שבאחד הימים נגלתה לפניו חומת ירושלים העתיקה שהוד קדומים
חופה עליה. הוא קרע את בגדיו כדין ונכנס בשערי העיר,ומיד פנה לישיבת המקובלים.
לשאלת זקן המקובלים סיפר לו רבי מאיר
ש"צ את מטרת שליחותו וגולל לפניו את כל הצרות והתלאות שמתרגשות ובאות על
קהילת ורמייזא, על מזימתו השטנית של הכומר ועל השליחות הגדולה שהטילו עליו בני
הקהילה- ליצור קשר עם אחינו בני משה אשר מעבר לסמבטיון.
אותו זקן תאר באזני רבי מאיר את הסבל
הרב הכרוך בדרך הארוכה אל הסמבסטיון. אך רבי מאיר ענה לו שהוא מקבל באהבה את
הייסורים הצפויים לו בדרך ובלבד שתצמח מכך ישועה לאחיו הסובלים בני קהילת ורמייזא.
משראה הזקן את עוז רצונו של רבי מאיר התווה לפניו את הדרך: "בראשית עליך ללכת
לעבר מזרח ירושלים ומשם לכיוון ים המלח דרומה. ומשם תמשיך בדרכך אל המדבר הגדול
והנורא, מדבר ערב עד שתגיע למחוז חפצך"
זקן המקובלים ברך את רבי מאיר שה' יצליח
את דרכו ויגיע בשלום למחוז חפצו, וגם נתן לו קמעות לשמירה מן החיות הרעות ומשודדי
דרכים.
מצויד בבגדים מיוחדים המתאימים, מתאימים
לנודד במדבר, ומזון וצדה לדרך וחמת מים, שם רבי מאיר לדרך פעמיו כשיהודי ירושלים
מלווים אותו בברכות ובתפילה שיצליח בשליחותו.
בעמק ים המלח העריב היום. חשך השתרר על
הכל. דממה בלתי רגילה ומעוררת פחד ואימה נוראה תקפו אותו והוא התחיל לפקפק בהצלחת
שליחותו, אך משנזכר בגורל אחיו שבוורמייזא
שעיניהם צופיות להצלחת שליחותו התחזק ברוחו והתפלל לה" בתפילה מעומק
הלב שיצליח את דרכו. וזה היה הניסיון הראשון בלבד, סכנות רבות עבר רבי מאיר עד
שהגיע למקום, אשר לפי הסימנים שמסר לו הזקן המקובלים בירושלים, הוא גובל עם
הסמבטיון. צוקי הרים מלאי הוד הבולטים בירקרקותם ואילנות נפלאים הגדלים עליהם,
קרני השמש מלטפת אותם ברוך שהוסיפו חן וזיו קדש. לא היה גבול לשמחתו של רבי מאיר.
וקרא בקול "אכן זהו המקום". הוא הודה לה' על החסד הגדול שעשה איתו בכך שהנחה
אותו בדרך הישרה, ובשארית כוחותיו החל רץ לעבר ההרים הללו שנתגלו לפניו.
כשהתקרב אל המקום ראה לפניו גן עדן ממש.
מעינות של מים זכים וחיים השתפכו מן ההרים, אילנות יפי מראה כרעו תחתיהם ממשא
פירותיהן העסיסיות, עופות וצפרים בצבעים מרהיבים נתרו על העצים ושרו את שירתם בכל
כחם. כל זה יצר הרמוניה שלמה ונפלאה של הוד והדר, ועל כולם נשמע קול אדיר של רעש
אבנים מתגלגלות ומים משתפכים, 'הסמבטיון" שמשמיע רעש גדול ונורא. מיד החליט
ר' מאיר לעלות לראש ההר ולראות משם את הסמבטיון המלא מסתורין שאליו הוא נושא את
נפשו. היה זה הר גבוה ותלול מאוד אשר הטיפוס אל ראשו היה כרוך במסירות נפש וכמעט
היה בלתי אפשרי. ואמנם ברצון עז, החליט רבי מאיר להעפיל אל ההר ואחרי קשיים עצומים
הצליח להגיע אל פסגתו. שם נגלה לפניו הנהר הגדול שאבנים מרובעות מכל המידות
והגדלים נזרקו ממנו לאויר בלי הפסק עד שנוצרה מהן מעין חומה בלתי עבירה.
רבי מאיר ירד מן ההר לקראת הסמבטיון
ומיד החל תר את סביבותיו במטרה למצוא מקום רגוע שבו אין הנהר משליך את אבניו, אך
כל חיפושיו עלו בתוהו, ולמרות מאמציו למצוא מקום שקט העלה חרס בידו. כך עברו עליו
ימים מספר עד שהגיע יום שישי ומעט אחרי חצות היום נח הנהר מזעפו ושקט השתרר מסביב.
נעגמה רוחו של רבי מאיר, הינהו קרוב כל
כך למטרה אליה שלחו אותו בני קהילתו אך הוא אינו יכול להגיע אליה, יום שישי היום וחצית הנהר אסורה! מהורהר ישב
רבי מאיר על מקומו וככל שהרהר עוד בדברים הלכה רוחו ונעגמה. הנה הולך ומתקרב
המועד, שבו נדרש נציגה של קהילת וורמייזא לעמוד בוויכוח עם הכומר הצורר, וגורל
קהילת וורמייזא תלויה בשליחותו. אם כך, הגיע רבי מאיר למסקנה שיש כאן שאלת פיקוח
נפשות של קהילת וורמייזא. אם פיקוח נפש אחת דוחה את השבת, סכנה של קהילה יהודית
שלמה על אחת כמה וכמה...
לפיכך החליט רבי מאיר לחצות את הנהר, נרגש
היה כשעמדו רגליו על גדות עברו השני של נהר ה"סמבטיון". משהחל להתבונן
סביבו לא יכול היה להשביע את עיניו מנוף המקום, גנים ופרדסים, מעינות מים חיים
מפכים ביניהם, הפירות המתוקים להפליא השיבו את רוחו, בחדוה גדולה קבל רבי מאיר את
השבת, מעודו לא הרגיש הרגשת שבת עילאית כל כך.
שקוע היה בהרהורים ובמחשבות, כשראה לפתע
איש גבה קומה ויפה תואר עומד על ידו, זקן ארוך יורד על מידותיו. הלה קרב אליו ושאל
אותו מי הוא, כיצד הגיע ,לכאן ומה חפצו. רבי מאיר השיב לו על ראשון ראשון ועל אחרון
אחרון, הוא סיפר לו על מטרת שליחותו, על מזימתו של הכומר צורר היהודים נגד קהילת
וורמייזא כשהוא מוסיף על מצב היהודים שבקצוי תבל כשהם מעונים ודוויים בידי הצוררים
בכל אתר ואתר.
מיד הובל רבי מאיר להיכלו של ראש ומנהיג
בני משה, כשהוא מוזמן לשבות על שלחנו, לאחר השבת הוחלט להיענות לבקשתו של ר' מאיר ולשלוח
חכם אחד מבני משה לקהילה היהודית בוורמייזא כדי שיעמוד לויכוח עם הכומר הצורר, הלה
יצא לדרכו ובקפיצת הדרך הגיע למועד שנקבע ובויכוח ניצח את הכומר הצורר, עד שלא
היתה לו תקומה והוכחה צדקת אמונת ישראל לעין כל .
מאחר שבחזרה לעברו השני של הסמבטיון שוב
לא היתה שאלה של פיקוח נפש, נאלץ רבי מאיר להישאר בקרב בני משה שם נפתח אצלו מבוע
מעיין שירתו, על תפארת ישראל ועל גדולתו, ועל הכמיהה לגאולה שבה לידי ביטוי בפיוט
"אקדמות מילין" שנאמר בחג השבועות.
רבי מאיר נפטר בארץ מגוריהם של בני משה,
אולם הפיוט ה"אקדמות" שחובר על ידו הובא לאשכנז ע"י נציגם של עשרת
השבטים שיצא לוורמייזא לעזרת הקהילה היהודית שם ומאז נתקבל בקהילות אשכנז.
ירוק בעיניים
משנה לשנה בחג השבועות נהגו לקשט את
הבית בפרחים, לא מראה פרחי האחד כמראה פרחיו של השני ומשום מה הפרחים שעל שולחנה
של השכנה מן הקומה הראשונה– מלבלבים ופורחים גם לאחר שאגרטלי כל שאר השכנות חזרו
זה מכבר אל הארון. אם גם אתם רציתם לברר מדוע דווקא העציצים שלכם משפילים ראש, ומה
נכון להוסיף למי הפרחים שבאגרטל בכדי לשמור על חיוניות הפרחים כמה שיותר זמן – הכתבה
הזו מיועדת בדיוק בשבילכם.
ייתכן ולמילה 'יאוש' צליל חד וחריף
מדי – אבל תחושתה של יפה בערב חג השבועות של השנה שעברה היתה קרובה לכך. שני זרי
פרחים גדולים שנקנו רק אמש, ותמורתם שולם סכום כסף לא מבוטל – עמדו באגרטלים מלאי
מים וראשי רוב רובם של הפרחים המרכיבים אותם היו מושפלים מטה לא בבושה, ענווה
וצניעות - אלא בהבעת קמילה חד משמעית!
האם ייתכן, ביקשה רבקה לדעת, שפרח
ויתייבש וייבול גם כאשר הוא שרוי באגרטל מלא במים?
התשובה, כמה מפתיע, הינה חיובית,
וההסבר לתופעה – פשוט. כאשר האגרטל מלא אך הפרח ממהר לכמוש, מסתבר כי המים,
מאיזושהי סיבה, אינם מזינים את הפרח, על אף שהם מקיפים אותו מכל עבריו.
גורמים שונים עשויים להביא לתופעה
זו, ייתכן כי במשך פרק הזמן שחלף מאז שנקטפו הפרחים ועד שהגיעו לביתכם שהה הפרח
תקופה מסוימת מחוץ למים, ויכולתו לספוג מים נפגעה. אפשרות נוספת היא כי חיידקים התיישבו באזור החתך – דרכו אמור הפרח
לספוג את המים – ויצרו שם סתימה או לחילופין – תהליך ההגדלה הטבעי הביא לאותה
תוצאה.
האלכסון אינו אסון
עבור עקרת הבית לא משנים כל כך
הטעמים השונים המביאים את הפרח למצב העגום המתואר למעלה. היא מחפשת אחר פתרונות
ועצות שייסעו לה לעטר את שולחן השבת והחג בפרחים נאים בעלי מראה רענן ונאה –
והפתרונות – אינם מורכבים כל כך. ביכולתנו ליעל את מאזן המים ואספקת המזון של הפרח
הקטוף ועל ידי כך להאריך את משך הזמן בו יעטר הפרח את שולחננו.
ראשית כל נזכיר לכולם – כלל פשוט
וברור: יש להציב את הפרחים במים בהקדם האפשרי לאחר הקניה. במידה והפרחים שהו פרק
זמן ניכר מחוץ למים, יש לקצר את הגבעול. את הגבעול נחתוך בצורה אלכסונית ובכך
נגדיל את שטח החתך הנמצא במגע עם המים – ונשפר את מאזן המים בפרח. יש לבצע את החתך
בכלי חד למנוע מעיכת צינורות הובלה.
במיני פרחים מסוימים אף ניתן להציב
את הפרחים במים פושרים, כדי להוציא את בועות האוויר מהגבעול.
כל אדם בעל ניסיון מועט יכול לקבוע כי
משך החיים של פרחים שנקטפו בקיץ הוא קצר יותר ממשך חייהם של פרחים קטופים בעונת
החורף. אולם גם בקיץ, בטיפול נאות ניתן לשמור על איכות הפרח הקטוף באגרטל לשבוע
ימים ויותר.
וטיפול נאות, לדברי המגדלים מתחיל
מטיב המים בהם יונח הפרח. יש להשתמש תמיד במים ומיכלים נקיים כדי להציב בהם את
הפרחים, מים קשים ובעלי תגובה בסיסית בדרך כלל מקצרים חיי פרח קטוף. אם הדבר אפשרי
ממליצים המומחים להשתמש במים חסרי יונים: מי גשמים, מי מזגן או מים מזוקקים,
הנמכרים בחנויות ובתחנות דלק. פתרון אחר ופשוט יותר לביצוע הינו להסיר את העלים
התחתונים הטבולים במים ובכל למנוע מצב בו ירקבו ויגרמו לסתימת עמוד המים שבגבעול
הפרח.
את המים יש להחליף כל יומיים ולחדש
את החתך כדי למנוע אילוח המים ואזור החתך בחיידקים ולמנוע את הגלדתו.
מה אוכלים פרחים?
כל זמן שהפרחים המעטרים את שולחננו
היו חלק מצמח גדול ששורשיו נטועים עמוק באדמה – קיבלו הפרחים מן הצמח את כל
צורכיהם, כאשר הם מונחים על שולחננו, באגרטל כזה או אחר עליהם לקבל אגרטל עליהם
לקבל ממי האגרטל את כל אשר קיבלו מהצמח, ובמידת האפשר גם חומרים נוספים שייסעו להם
לשרוד כשהם מנותקים מהצמח ולעיתים מצויים גם בסביבה עוינת לפרח כמו מקור חום או
בסמוך לירקות ופירות בשלים.
נשמע מסובך? לא כל כך.
קיימים מוצרים תעשייתיים אותם כדאי
להוסיף למי האגרטל אלא שמוצרים אלו אינם נפוצים כל כך, ולעומת זאת – קל ופשוט
להכין תמיסת הזנה ביתית שתאריך את ימי חייו של הפרח הקטוף.
בשעת הכנת התמיסה יש לזכור את הכלל
שכל המוסיף גורע ולכן במקום בו נאמר להשתמש בטיפות, אין להגזים ולהפריז!
* חומר חיטוי המצוי בכול בית הוא
תמיסת אקונומיקה יש להוסיף 10 טיפות מתמיסה זו לכל ליטר של מי אגרטל. על הפעולה יש
לחזור על הפעולה אחת לשלושה ימים.
* לכל ליטר מי אגרטל נוסיף בשתי
טיפות דטרגנט המשמש לרחצה או רחיצת כלים.
* להחמצת התמיסה ניתן להשתמש בשתי
כפות מיץ לימון לליטר מי אגרטל.
* הסוכר משמש אותנו מקור אנרגיה נוסף
עבור הפרח. שתי כפיות סוכר לליטר מי אגרטל (10 גר') יתאימו למרבית סוגי הפרחים.
עבור עלים גדולים ורכים – כמות הסוכר הנקובה גדולה מדי והם עלולים להינזק בשלה.
ניתן להסיר את העלים לאחר שניזוקו או לחילופין להקטין את כמות הסוכר הנמהלת במים.
לעומת זאת בכדי לגרום לפתיחה טובה
יותר של ניצנים ופרחים הסגורים, ניתן להכפיל את כמות הסוכר המעורבת במים.
בעונת הקיץ קיים מגוון גדול של פירות
וירקות והרעיון להציב אגרטל פרחים ליד קערת הפירות או לשלב פרחים פירות וירקות
בסידור הפרחים ניראה טבעי. אולם, פירות וירקות רבים בשלבי הבשלה שונים משחררים
לאטמוספרה כמויות קטנות של חומרים נדיפים הגורמים להזדקנות מהירה של פרחים לכן
רצוי להציב
את זר הפרחים הרחק מקערת הפירות.
חג פסח
חג הפסח נחגג לזכר יציאת בני ישראל מארץ מצרים, והנסים הגדולים אשר קראו לבני ישראל בארץ מצרים,
על ידי ה 10 מכות שקיבל פרעה עד ששלח את בני ישראל מארץ מצרים,
את חג הפסח חוגגים על ידי אכילת מצות, מקמח שלא הספיק להחמיץ, ונאפה תוך 18 דקות מרגע לישת
הבצק והמים, ישנם שני סוגי מצות, האחד מצת מכונה, והשני מצת יד,
ההבדל ביניהם הוא, שמצות יד כל תהליך ההכנה כולל טחינת הקמח נעשה ביד
אדם, לשם המצווה ולא על ידי מכונה כלל,
אבל מצות מכונה, אומנם הלישה נעשית ביד, אבל חלק מתהליך ההכנה נעשה על ידי מכונה,
בליל החג עורכים שולחן חגיגי, ועושים את ליל הסדר,
קדש, מקדשים את היום על כוס יין,
לאחר מכן, נוטלים ידיים, ולא מברכים, והסיבה שנטולים ידיים
היא מכיון שאכולים כרפס, והוא ירק רטוב וצריך ליטול ידיים על אכילת ירק רטוב,
לאחר מכן יחץ, חוצים את המצה לשנים וחלק אחד נשאר לאפיקומן,
לאחר מכן מגיד, אומרים את ההגדה של פסח, וכל מי שמרבה לספר בהגדה הרי זה משובח,
לאחר מכן רחצה, נוטלים ידיים ומברכים לסעודה,
לאחר מכן מוציא מצה, מוצאים מצה ואוכלים ממנה בהסבת צד שמואל,
לאחר מכן מרור, אוכלים משהו מר, זכר לגלות שמיררו המצרים את חיי בני ישראל בעבודת פרך,
לאחר מכן כורך, מניחים חסה בן שני מצות, ואוכלים בהסבת צד שמואל
לאחר מכן שולחן עורך, אוכלים סעודה של יום טוב,
לאחר מכן צפון, אוכלים את האפיקומן,
לאחר מכן ברך, מברכים ברכת המזון,
לאחר מכן הלל, אומרים את ההלל בשלמות ,
לאחר מכן נרצה, שרים ומשבחים את הקב"ה על הנסים והנפלאות שעשה עמנו,
בליל הסדר שותים ארבעה כוסות של יין זכר לארבעה לשנות של גאולה,
והוצאתי,והצלתי, וגאלתי, ולקחתי, מספרים את ההגדה ומודים
על כל הנסים שנעשו לבני ישראל שהיו בארץ במצרים,
הילדים שואלים מה נשתנה, ומחביאים את האפיקומן,
בסוף הסדר אוכלים את האפיקומן, ונוהג לאכלו לפני חצות הלילה,
בכל שבעת ימי חול המועד מתפללים תפילה מיוחדת של שלושה רגלים,
ואומרים את ההלל בשלמות, היום האחרון של חג הפסח,
הוא שביעי של פסח, וחוגגים אותו יום מיוחד
כמו שבת ויו"ט, עושים סעודה אחרונה של
אכילת מצוות לפני השקיעה, למרות שאין חיוב, כדי להראות שחביב
המצווה עלינו ואנו לא רוצים להיפרד ממנה.
באתר תמונות יהודיות picjew
תוכלו למצוא את כל תמונות אווירת חג הפסח
על מנת לראות את התמונות לחצו על קישור זה תמונות חג פסח